החלטה בתיק בת"ת 16329-12-12

בפני בקשה לתשלום תכוף.

המבקשת, ילידת 13.7.91, היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 22.9.12, כאשר הקטנוע בו נסעה יצא מצומת ורכב צד ג' הגיח מצד ימין ופגע בקטנוע.

כעולה מהמסמכים הרפואיים, אובחנה חבלת ראש עם דימום תת עכבשית, שבר בזיז רוחבית בחוליה D1, שברי צלעות וכן קרע כבד בדרגה מספר 2 ללא דימום. כמו כן, אובחנה כסובלת משברים בטיביה ופיבולה.

המבקשת אושפזה תקופה ארוכה מיום התאונה עד לשחרורה ביום 3.12.12, כשהיתה מאושפזת במחלקה לשיקום נפגעי ראש בתל השומר.

כמו כן, כעולה מהמסמכים הרפואיים, המבקשת שוחררה להמשך אשפוז יום.

במכתב השחרור נכתב, כי המבקשת עדיין אינה עצמאית, למרות שניכר שיפור בעת ביצוע פעולות בליטרליות בטיפול ונמנעת מלחפוף ראש באופן עצמאי ומחיתוך מזון בסכין. עוד צוין באותו סיכום מחלה, כי ניכר קושי משמעותי בזיכרון מילולי לטווח קצר וארוך.

המבקשת עבדה בצורה חלקית, כעולה מתלושי השכר, כחודש וחצי לפני התאונה. השתכרה בממוצע כ- 1,700 ש"ח.

בהתאם להוראת סעיף 5(ב)(2) לחוק הפלת"ד, מטרתו של התשלום התכוף הינו: "לספק, עד להחלטה סופית בעניין הפיצויים, את צרכי הריפוי של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו".

על פי הפסיקה, תכליתו של התשלום התכוף, הינו הושטת סיוע ראשוני מהיר וזמני לנפגע ולתלויים

בו עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית. השוו ע"א 387/82 קרנית נ' אסידו, פד"י מ(4) 213, 219; ד. קציר, פיצויים בשל נזקי גוף (כרך א, מהדורה חמישית, 2003) 637.

התשלום התכוף לא בא להעניק לנפגע בשלב זה את מלוא אובדן השכר, שכן "בקבעו מבחן זה של צורכי מחיה, המחוקק ביקש להגביל את התשלום התכוף לסכום מינימאלי הדרוש לקיום, ולא למלוא האובדן" (י. אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית, בעמ' 438).

ההחלטה במסגרת בקשה לתשלום תכוף מתבססת בעיקרה על קיומן של ראיות לכאורה, כאשר ההנחה היא כי הבירור המלא והשלם בדבר הזכויות והחבויות של הצדדים יתקיים במסגרת ההליך העיקרי. השוו ע"א 2745/90 בארי נ' הלפרין, פד"י מ"ה ( 3),  57, 59. עם זאת, נקבע כי "'מקום שכבר נקבעה הנכות על פי דין ואפילו קיימת האפשרות שהקביעה הזו תיסתר כולה או חלקה במהלך הדיון בתיק העיקרי, ראוי להסתמך על קביעה זו כל עוד לא נסתרה'. גם כאן די בקביעה הלכאורית הקיימת בדבר הנכות הרפואית, כדי לשמש את ההחלטה בדבר התשלום התכוף", (ראו: אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית, עמ' 647).

סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 קובע את התנאים לפיהם יקבל הנפגע תשלום תכוף וקובע  כי ניתן לפסוק לתובעת תשלומים עבור צרכי ריפוי (לא כולל מה שמכוסה ע"י הקופה), צרכי סיעוד, צרכי מחייתה ומחיית בני משפחתה שפרנסתם עליה כאשר התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסותיה של התובעת עובר לתאונה.

במסגרת ההחלטה הקוצבת תשלום תכוף ניתן אף להידרש להערכה כספית גלובלית לאחר שקלול כל הנסיבות המתאימות (רע"פ 2523/91, סעדי עלי נ' תאופיק טאהא פד"י מה' 5 עמ' 789).

על ביהמ"ש להסתפק לצורך אותה הכרעה בראיות לכאורה, מפנה בעניין זה לספרו של א. ריבלין תאונות דרכים סדרי דין לחישוב הפיצויים, מהדורה חדשה, עמ' 625.

שוכנעתי כי בנסיבות העניין התובעת הרימה הנטל המוטל עליה, והוכיחה, בראיות לכאורה, כנדרש את התרחשות התאונה, הכיסוי הבטוחי, ההזקקות לתשלום התכוף, צרכי מחייה והוצאות רפואיות.

במסגרת תיק זה אני ער כי דרושה מידה של צרכי סיעוד, צרכים שיוערכו על ידי באופן כוללני, לא שוכנעתי כי צרכי הסיעוד הנדרשים ע"י התובעת בשלב זה הם בהתאם להסכם בינה  לבין אחותה, מבלי להזדקק לשאלת תוקפו של ההסכם ונסיבותיו.

דרוש לתובעת עזרה בפעולות היום יומיות, השגחה, הן בלבוש, אכילה, רחצה, כעולה מהגדרתה בחוק. כמו כן הוכח בפני שדרוש צרכי מחייה.

על כן, אני מקבל את הבקשה לתשלום תכוף, ומחייב את המשיבה לשלם למבקשת תשלום תכוף בסכום חד פעמי של 30,000 ש"ח.